<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב חנן בר רב חסדא</h1>
<h2>דף מח.</h2>
רב חנן בר רב חסדא בכמה מקומות הוזכר ונר' כי חסדא אביו היה רבו המובהק שבכמה מקומות הוזכר בתלמוד ושמועותיו מפי אביו, או משיב על דברי אביו לפני אביו בההיא דבמה טומנין הל' ראשונה [מ"ח ע"א] רב חסדא שרא למהדר אודרא לבי סדיא פי' בשבת, איתיביה רב חנן בר רב חסדא לרב חסדא מתירין בית הצואר בשבת אבל לא פותח ואין נותנין את המוכין לתוך הכר או לתוך הכסת בי"ט ואין צ"ל בשבת. ומשני לא קשי' הא בחדתי פי' אסור, דהשת' משוי ליה מנא, הא בעתיקי, דמעיקרא מנא הוא ושרי לאהדורי. ותימ' דלא דק רב חנן מילתיה דרב חסדא דהא לאהדורי שרא, אבל מיתן מעיקרא לא שרא, ומבריית' דקא מקשי' ליה איכא לפלוגי בין נתינה לחזרה, דהא תני מתיר' בית הצואר, אבל לא פותח' מתירין מאי טעמ' משום דמעיקרא מנא הוא ודלת נעולה לפניו ובהתרה פותחו דומיא דחותמות דמתיר ומפקיע וחותם ודומיא דאין נוקבין נקב חדש בשבת וכו' עד ושוין שנוקבין נקב ישן לכתחילה כדאית' בפ' חבית שנשברה [שבת קמ"ו ע"א] ונר' מה שהתיר רב חסדא להחזיר כגון אפי' אם יצאו כל המוכין מבי סדיא כיון שמתחילה כלי הוא על ידי מוכין הללו מותר וכ"ש אם קצת יצאו שמותר להחזיר, דהא דומיא דנותנין לכתחילה קת' דהתם לא היה כלי אלא שבא לעשותו כלי לכתחילה, מיהו אם בא להוסיף עליו ולתת בו מוכין יותר וכגון שלא נשרו או אם נשרו קצת ובא להחזיר אותן שיצאו ורוצה להוסיף עליהן נר' שאסור לעשות שהרי עכשיו גלה בדעתו שגומר מלאכתו שאע"פ שדין כלי עליו כיון שמוסיף בו הוא גמר מלאכת כלי כדמסיק הת' בפ' חבית, ת"ר אין נוקבין נקב חדש בשבת ואם בא להוסיף עליו מוסיף, ויש אומ' אין מוסיפין. ומתמהינ' מאי שנא נקב חדש דלא קא מתקן פתחא אוסופי נמי קא מתקן פתחא ופרש"י דכיון שמרחיבו יש כאן משום גמר מלאכה ודרש רב נחמן בר רב חסדא משמי' דר' יוח' הל' כיש אומ' דאסור ואפי' ת"ק לא קשרי אלא דוקא פתח משום גזירה דילמ' אתי למעבד בלול של תרנגולין דעביד לאפוקי הבלא ועיולי אוירא ומשום ריחשא לא אתי לאוסופי היל' לגבי חבית נמי מותר לכתחילה וכדמסיים רבא, אבל כל שאר כלים שהן עצמן אסור' משום תיקון כלי בתחילה אפי' להוסיף עליו אסור דתוספתו היינו גמר מלאכתו.
<h2>דף קמו.</h2>
רב חנן בר רב חסדא בכמה מקומות הוזכר ונר' כי חסדא אביו היה רבו המובהק שבכמה מקומות הוזכר בתלמוד ושמועותיו מפי אביו, או משיב על דברי אביו לפני אביו בההיא דבמה טומנין הל' ראשונה [מ"ח ע"א] רב חסדא שרא למהדר אודרא לבי סדיא פי' בשבת, איתיביה רב חנן בר רב חסדא לרב חסדא מתירין בית הצואר בשבת אבל לא פותח ואין נותנין את המוכין לתוך הכר או לתוך הכסת בי"ט ואין צ"ל בשבת. ומשני לא קשי' הא בחדתי פי' אסור, דהשת' משוי ליה מנא, הא בעתיקי, דמעיקרא מנא הוא ושרי לאהדורי. ותימ' דלא דק רב חנן מילתיה דרב חסדא דהא לאהדורי שרא, אבל מיתן מעיקרא לא שרא, ומבריית' דקא מקשי' ליה איכא לפלוגי בין נתינה לחזרה, דהא תני מתיר' בית הצואר, אבל לא פותח' מתירין מאי טעמ' משום דמעיקרא מנא הוא ודלת נעולה לפניו ובהתרה פותחו דומיא דחותמות דמתיר ומפקיע וחותם ודומיא דאין נוקבין נקב חדש בשבת וכו' עד ושוין שנוקבין נקב ישן לכתחילה כדאית' בפ' חבית שנשברה ונר' מה שהתיר רב חסדא להחזיר כגון אפי' אם יצאו כל המוכין מבי סדיא כיון שמתחילה כלי הוא על ידי מוכין הללו מותר וכ"ש אם קצת יצאו שמותר להחזיר, דהא דומיא דנותנין לכתחילה קת' דהתם לא היה כלי אלא שבא לעשותו כלי לכתחילה, מיהו אם בא להוסיף עליו ולתת בו מוכין יותר וכגון שלא נשרו או אם נשרו קצת ובא להחזיר אותן שיצאו ורוצה להוסיף עליהן נר' שאסור לעשות שהרי עכשיו גלה בדעתו שגומר מלאכתו שאע"פ שדין כלי עליו כיון שמוסיף בו הוא גמר מלאכת כלי כדמסיק הת' בפ' חבית, ת"ר אין נוקבין נקב חדש בשבת ואם בא להוסיף עליו מוסיף, ויש אומ' אין מוסיפין. ומתמהינ' מאי שנא נקב חדש דלא קא מתקן פתחא אוסופי נמי קא מתקן פתחא ופרש"י דכיון שמרחיבו יש כאן משום גמר מלאכה ודרש רב נחמן בר רב חסדא משמי' דר' יוח' הל' כיש אומ' דאסור ואפי' ת"ק לא קשרי אלא דוקא פתח משום גזירה דילמ' אתי למעבד בלול של תרנגולין דעביד לאפוקי הבלא ועיולי אוירא ומשום ריחשא לא אתי לאוסופי היל' לגבי חבית נמי מותר לכתחילה וכדמסיים רבא, אבל כל שאר כלים שהן עצמן אסור' משום תיקון כלי בתחילה אפי' להוסיף עליו אסור דתוספתו היינו גמר מלאכתו.
